Home אודות דוקטור אילנה קדמון ז"ל

דוקטור אילנה קדמון ז"ל

דוקטור אילנה קדמון ז"לאילנה קדמון נולדה בירושלים בשנת 1963, גדלה ברחביה ולמדה בגימנסיה העברית. בשנת 1987 סיימה את לימודי הסיעוד. את הדוקטורט שלה, מאוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד, סיימה בשנת 1996. נושא מחקרה היה שיתוף נשים בקבלת ההחלטות לגבי הטיפול בהן והתפקיד הסיעודי.

כבר בשנת 1996 יזמה אילנה את תפקיד אחות השד בישראל. תפקיד זה פותח לראשונה בבית החולים הדסה בתמיכת האגודה למלחמה בסרטן. בעבודתה, עקבה אחר מאות נשים חולות סרטן השד והציעה תמיכה רגשית ועצות טיפוליות ופרקטיות. נוסף על עבודתה בשטח עם המטופלות, בלטה אילנה בכישוריה כמרצה בכירה בבית הספר לאחיות הדסה, המשויך לאוניברסיטה העברית בירושלים. אילנה כתבה והרצתה בתחומים רבים הקשורים לסרטן השד. כמו כן התמחתה בשיטות מחקר איכותניות בחקר סיעוד והדריכה סטודנטים לתואר שני בעבודת התזה שלהם. אילנה נחשבה למנחה אמפתית ומוערכת ביותר.

נוסף על תרגול קליני, הוראה ומחקר, הייתה אילנה פעילה גם למען נשים חולות סרטן שד ועמדה בראש העמותה הישראלית לסרטן השד. היא כיהנה בוועדה המייעצת לאונקולוגיה של משרד הבריאות, וכן פעלה במישור הבין־לאומי – היא שימשה  חברת מועצת המנהלים של האגודה האירופית לסיעוד אונקולוגי, וכן חברה בוועדת העורכים של כתב העת האירופי לסיעוד אונקולוגי.
דוקטור אילנה קדמון ז"ל
כמו כן נבחרה אילנה להיות עורכת ראשית של שני ביטאונים בעברית: גוף ידע – עיתון העמותה הישראלית למחקר בסיעוד, וביטאון הסיעוד האונקולוגי.

בשנת 2006 יצא לאור ספר שכתבה: באמצע הדרך: סרטן השד – היבטים רפואיים, אישיים וחברתיים

אילנה הייתה פורצת דרך בסיעוד בתחום סרטן השד ופעלה מתוך אהבה ומחויבות גדולה לנשים חולות סרטן השד בפרט ולמקצוע הסיעוד בכלל.

כתבה: בילהה קרייסברג

 

סיכום דברים של הודיה גבאי, אחות ביחידת הלב בהדסה עין כרם וסטודנטית לתואר שני בבית הספר לבריאות הציבור של הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים:

4 בנובמבר 2021

"אילנה יקרה עד מאוד,

הכרנו כשלמדתי אצלך סמינריון בתואר הראשון , ובהמלצתך ובליווי שלך המשכתי ללימודי התואר השני. תמיד עודדת ותמכת בי, דחפת אותי קדימה ולא ויתרת לי כשרציתי לסיים תואר שני ללא תזה. בסופו של דבר הפכת למנחה שלי.

היית אוזן קשבת עבורי בצמתים בחיי, ליווית אותי בהחלטות, במחשבות ובתחושות

ועכשיו, אילנה, הגיע תורי ללוות אותך, עצוב לי שזה דווקא בדרכך האחרונה.

חיכית כל כך לראות אותי מסיימת את המחקר יחד איתך, ועבורי את היית הדלק והמנוע, היו לנו תוכניות רבות לעתיד, אך לא הספקתי אפילו להראות לך את סקירת הספרות שלי לתזה.

במשך השנים גידלת דורות של סטודנטים שהפכו לאחים ואחיות אקדמאים. בזכותך נולדו אנשי מקצוע שאפתנים ובעלי השפעה. תהיו קשובים לעצמכם – כך אמרת לנו תמיד. הנחלת בנו אהבה לפיתוח ותשוקה ללמידה ונטעת בי ובעוד הרבה אנשים את האמון העצמי והאומץ לעשות.

את היית הצבע של החיים, חיית אותם במלוא המרץ, בדיוק כפי שאת רצית ואיך שאת רצית. היית אילנה הצבעונית, אילנה ש"לא רואה בעיניים" ולא מושפעת מדעות של הסביבה, אילנה מלאת אהבה לכל מי שצריך ולעצמך! היית מפוצצת באנרגיה ובעוצמות של אהבה ונתינה ועשייה.

ידעת ליהנות מכל דבר קטן ותמיד־תמיד ראית את הטוב שבכל דבר. את היית מנהיגה ומודל לחיקוי והשראה והשארת אחרייך חותם ענק בבית הספר ובכלל.

בתוך תוכי את תמשיכי ללוות אותי לעד.

אני גאה בך ובמי שאת ובחיים שבחרת לחיות.

אני אוהבת אותך  בכל לבי,

נוחי על משכבך בשלום, יקירה שלי."

יהי זכרה ברוך